הפרדות שליה - Placental abruption

היפרדות שיליה הינה מצב בו השלייה נפרדת מדופן הרחם במהלך ההריון. הפרדות השלייה גורמת לדימום באזור "מיטת השלייה" (האזור בו היא מעוגנת לרחם) - לרוב הדימום מסתמן כדימום ווגינאלי (לדני). ככל שאחוז ההפרדות גבוה יותר (כלומר יותר שטח "נפרד" מדופן הרחם) וככל שההפרדות יותר "אקוטית" (בניגוד להפרדות כרונית שהינה תהליך איטי ביותר) אזי המצב מסוכן יותר לאם ולעובר.

הסיכון לאם מהפרדות השלייה נובע מהדימום. כמות הדימום עלולה להיות מאסיבית ביותר (למרות שלא תמיד הדימום נפלט כדימום ווגינאלי ולעיתים הוא נשאר "מוחבא" מאחורי השלייה) ולגרום להפרעה באספקת הדם לשאר חלקי הגוף. ההפרדות מחייבת טיפול באם הכולל השגחה, עירוי נוזלים ולעיתים עירוי מוצרי דם.
הסכנה לעובר נובעת מירידה בכמות הדם (ולחץ הדם) אשר הוא מקבל, וכתוצאה מכך ירידה במעבר החמצן לעובר. במקרים קשים ההפרדות עלולה לגרום למצוקת עובר ומותו של העובר.

הסימנים המאפיינים היפרדות שיליה הם:

  • דימום (ב-90% מהמקרים)
  • כאבים חזקים בבטן או בגב - בהתאם למיקום הפרדות השיליה 
  • התקשות הבטן 
  • לעיתים תחילת צירים 
  • אם אחוז ההיפרדות נמוך, יכול להופיע דימום ללא כאבים.

 

גורמי סיכון להפרדות שליה

שכיחות התופעה היא כ-1/200 הריונות. הסיכון עולה עקב המצבים הבאים:

  • יתר לחץ-דם (כרוני או עקב רעלת הריון)
  • ירידת מים מוקדמת "טרומבופיליה" (מצב המגביר את קרישתיות הדם) 
  • הפרדות שיליה בהריון קודם 
  • עישון 
  • שימוש בסמים כגון קוקאין 
  • שרירני רחם 
  • חבלה לבטן

 

הטיפול בהפרדות שיליה

הטיפול כולל מעקב רפואי ומנוחה. אם היפרדות השיליה הינה חמורה יש לשקול זירוז לידה או ניתוח קיסרי (בהתאם לגיל ההריון ורמת הסיכון לאם ולעובר).

לסיכום, הפרדות שיליה עלולה לסכן את האם והעובר. בעזרת טיפול נאות, רוב הנשים והתינוקות שעוברים אירוע מסוג זה, יוצאים ללא פגע.

  •   בית הרופאים רח' ריינס 18 ת"א
  •   א', ב', ג': 8:00-13:00, ד' 16:00-22:00
  •   טלפונים: 03-5227474, 03-5278181
  •   פקס: 03-5239996