מיומות

על הקשר בין מיומות לפריון

הנטייה לדחות את הפריון אל מעבר לעשור השלישי הביאה למצב בו מיומות הפכו לבעיה שכיחה המעסיקה נשים המנסות להרות ורופאי פריון. השאלה המרכזית בתחום היא: האם נשים עם מיומות סובלות מירידה בפריון? ובצורה פרקטית יותר: כאשר נמצאה מיומה אצל אישה המנסה להרות

1. האם יש קשר ישיר בין הימצאות המיומה לקושי להרות?
2. האם ע"י סילוק המיומה ניתן להבטיח לאישה סיכוי טוב יותר להרות?

המנגנון בו עלולה מיומה לפגוע בפריון אינו ברור, אך הועלו מספר תאוריות:

1. הפרעה בתנועת הזרע ברחם ובחצוצרות, בעקר על יד הפרעה בהתכווצות הרחם בשל הגדלת הרחם ובשל הגדלת שטח הפנים של רירית הרחם (האנדומטריום).

2. פגיעה בתפקוד הצוואר בשל:
2.1 שינוי במיקום הצוואר בנרתיק (דחיקתו לפינת הלידן ועיוות היחסים האנטומים הנורמליים.
2.2 חסימה מכאנית באזור הצוואר, על ידי כיפוף הצוואר ועיוותו
2.3 פגיעה בתפקוד הצוואר כאזור אגירה לזרע ( כידוע, הזרע המגיע לצוואר מתאכסן בו ו"מופרש" באופן הדרגתי אל תוך הרחם).

3. הפרעה בתנועת הביצית ( הן הביצית המופרית, על ידי לחץ על החצוצרות או פתחי החצוצרות, והן הפרעה לקליטת הביצית החורגת השחלה על ידי החצוצרה, בשל עיוות היחסים האנטומים בין קצה החצוצרה לשחלה.

4. כשל בהיקלטות העובר המופרה ברחם או גרימה של הפלה מוקדמת, בשל הפרעה נקודתית בכלי הדם של הרירית ( בשל לחץ של המיומה עליהם) הפרשה של חומרים וזואקטיבים מהמיומה– חומרים אלו משנים את תפקוד כלי הדם: חלקם גורמים להצרות של כלי הדם שתגרום למיעוט אספקת דם וחלקם להרחבה שתגרום לעודף אספקת דם ולשטפי דם ויצירת סביבה אנדומטריאלית אנדרוגנית. בגוף האשה קיים איזון תמידי בין הורמונים "זכריים" כדוגמת טסטוסטרון ופרוגסטרון לבין הורמונים "נקביים" כדוגמת האסטרוגן. הפרשה של מקומית של חומרים בעלי פעילות הורמונלית "גברית" על ידי המיומה עלולה להפר את האיזון העדין בסביבת רירית הרחם ( האנדומטריום) ובכך להפריע להשתרשות העובר ולהתפתחותו.

סוגי מיומות

מקובל לחלק את המיומות ל 3 קבוצות לפי מיקומן למיומות תת ריריות, תוך דופניות ותת סרוזליות (הסרוזה היא מעטפת הרחם החיצונית). חלוקת המיומות לפי מיקומן מיומות תת ריריות (submucous) הן אלו הקרובות לדופן הפנימית של חלל הרחם. האנדומטריות נקראות גם מיומות תוך חלליות (Intracavitary). קיימת חלוקה נוספת של המיומות הללו, לפי מידת החדירה לחלל ל:

Type 0 – מיומה היושבת על גבעול ללא ואינה מערבת את הדופן.

Type 1 – מיומה הבולטת לחלל עם חדירה עד 50% לדופן.

Type 2 – מיומה הבולטת לחלל עם חדירה של יותר מ 50% לדופן.

חלוקת המיומות התת ריריות לפי מיקומן מיומות תוך דופניות (intra mural) הן מיומות הנמצאות בדופן שריר הרחם. הן אינן מעוותות את החלל ובולטות פחות מ 50% כלפי חוץ.

מיומות תת סרוטיות הן מיומות הנמצאות מתחת לציפוי הרחם החיצוני. גם הן אינן מעוותות את החלל ובולטות יותר מ 50% כלפי חוץ.

האם כריתת מיומות משפרת פריון

לשם בחינת סוגייה זו בחנו DONNEZ וחב' 106 מאמרים שהתפרסמו משנת 1998 עד 2001. מהם מצאו 46 שבדקו פריון לאחר כריתת מיומה. לדאבוננו מחקרים אלו אינם באיכות מעולה, אם זאת ניתן ללמוד מהם מספר נקודות. מבין 1631 נשים שהשתתפו: 1255 עברו לפרוסקופיה או פתיחת בטן (לפרוטומיה) 376 עברו היסטרוסקופיה. שיעור הריון לאחר כריתת מיומה בהיסטרוסקופיה היה : 16.7%-76.9%

שיעור הריון כולל לאחר כריתה היסטרוסקופית: 45% (168/376)

שיעור הריון לאחר כריתת מיומה בלפרוסקופיה/פתיחת בטן היה 9.6%-75%

שיעור הריון כולל לאחר לפרוסקופיה/פתיחת בטן היה 49% ( 615/1255)

כך שלמעשה אין הבדל משמעותי בין השיטות. השונות. ההבדלים העצומים באחוזי ההצלחה בין המחקרים השונים נבעו משוני בקריטריונים להכללה בניסויים: גיל הנשים, גורמים אחרים הקשורים לפריון, גורמים הקשורים למיומות, גורמים טכניים ניתוחיים וכו'. דרך נוספת לבחינת הקשר בין מיומה לפריון היא בחינת השפעת מיומה על ההשרשה. תהליך ההפרייה החוץ גופית (IVF) מאפשר מודל מחקר נוח (מוציא מחשבון גורמים אחרים כגון גורמים חצוצרתיים והורמונלים) 7 מאמרים השוו תוצאות הח"ג של נשים ללא מיומות, מול נשים עם מיומות, נשים ללא טיפול ונשים לאחר טיפול. בסיכום כולל ((Meta Analysis נמצא ש: אחוז הריון בקבוצת הביקורת (נשים ללא מיומות) עמד על 40.4% אחוז ההריון כאשר קיימות מיומות המעוותות את חלל הרחם - 9% אחוז ההריון כאשר קיימות מיומות אשר אינן מעוותות את חלל הרחם- 33.5%

סיכום המחקרים:

מיומות המצויות בחלל הרחם מפריעות להיקלטות

מיומות המעוותות את חלל הרחם - כנראה מפריעות להקלטות

מיומות שאינן מעוותות את חלל הרחם – לא ברור

סיבוכי כריתת מיומה

מדוע לא לכרות את כל המיומות אצל כל הנשים הסובלות מאי פריון? בשל סיבוכי הפעולה.

1. הדבקויות ( ברחם ומחוצה לו)

2. קרע של הרחם בהריון או בלידה

3. חזרה של המיומה

הדבקויות

הדבקויות בחלל הבטן מופיעות לאחר כל פגיעה ברקמה ועלולות להביא לכאבי בטן וקושי להרות ( הפערה מכנית לפגישה בין הזרע לביצית) הדבקויות תוארו ב 90% מהנשים שעברו כריתת מיומות בפתיחת בטן וב25% מהנשים שעברו את הפעולה בלפרוסקופיה. מכאן היתרון לניתוח הלפרוסקופי כאשר הניתוח מבוצע בהיסטרוסקופיה אין חשש להדבקויות חוץ רחמיות.

הפריית מבחנה או כריתת המיומה

דילמה שכיחה פעמים רבות עומדת השאלה לפתחן של הנשים והמטפלים בהן. האם לכרות את השרירן לפני ניסיון הפריית מבחנה או לנסות מספר פעמים. חשוב לציין שלשרירנים השפעה על מהלך ההיריון, הם עלולים לגרות ל:

18% הפלות

10-15% כאב בשל המיומה

20-30% לידה מוקדמת

7-15% עיכוב גדילה תוך רחמי

ובמקרים נדירים יותר חסימת תעלת הלידה, דמם לידני לאחר הלידה, זיהום.

במקרים של עקרות בלתי מוסברת מבוצע נסיון גרימת ביוץ והזרעה תוך רחמית. אם תוך 3 חודשים לא מושג הריו עוברים להפריה חוץ גופית. במידה וזו נכשלת 3 פעמים מבוצעת כריתה של השרירן. במקרים של מציאת סיבה לעקרות, ניתן טיפול ספציפי. אם הטיפול נכשל, עוברים להפריה חוץ גופית. במידה וזו נכשלת 3 פעמים מבוצעת כריתה של השרירן.

  •   בית הרופאים רח' ריינס 18 ת"א
  •   א', ב', ג': 8:00-13:00, ד' 16:00-22:00
  •   טלפונים: 03-5227474, 03-5278181
  •   פקס: 03-5239996