הפריה חוץ גופית אחוזי הצלחה

היחידה באסותא נמנית עם הקבוצות בעלות שיעור ההצלחות הגבוה בעולם. עם זאת, עדיין, אחוזי ההצלחה הצפויים בכל טיפול של הפריה חוץ-גופית הם כ-25 אחוזים , בדומה לשיעור ההריונות במחזור טבעי. יש לזכור שמדובר בשיעור הצלחה ממוצע, והסיכויים עשויים להיות גבוהים או נמוכים יותר, בהתאמה למאפייני בני הזוג ובעיקר לגיל האישה. אי-הצלחה עלול להתרחש בכל אחד מהשלבים: בשלב התגובה לגרימת הביוץ, בשלב שאיבת הביציות, בשלב ההפריה, כתוצאה מאיכות לקויה של תאי הזרע או הביצית, או בשלב ההשרשה ברחם, בעיקר עקב `איכות` לא-אופטימלית של העוברים. אין לראות באי-הצלחה, בשלב כלשהו, כישלון מוחלט או סימן לחוסר יכולת להצליח בעתיד. בכל טיפול אנו מפיקים לקחים מצורת התגובה לתרופות וממהלך הטיפול, כולל ההפריה והתפתחות העוברים, ולקחים אלו ישמשו לשיפור הסיכויים במחזורי הטיפול הבאים.

סיבוכים ותופעות לואי בהפרייה חוץ גופית

· "תסמונת  גרוי היתר השחלתי ": (Ovarian Hyperstimulation Syndrome OHSS)

OHSS הוא סבוך שכיח יחסית של הטיפול בגונדוטרופינים ממקור אנושי שעלולה להיות סבוך משמעותי. תסמונת גרוי היתר מתחלקת לשלוש דרגות: 1. הקל- המתבטא בנפיחות והגדלה של השחלות 2. הבינוני-תוספת של בחילות והקאות 3. הקשה- יציאה של נוזלים ממחזור הדם לחללי הגוף כמו חלל הבטן והחזה והיוצרות מימת והידרותורקס, הפרעות בקרישת הדם עם נטיה להיוצרות קרישים (טרומבוסים) ותסחיפים (אמבוליות), המסכנים את חיי האישה ועלולים גם להביא להשלכות קשות כמו צורך בקטיעת גפות ואפילו מוות.

לתסמונת יש שני שלבים: השלב הראשון המוקדם ומופיע כמה ימים לאחר הזרקת ההורמון hCG (אוביטרל) והשלב המאוחר המופיע לרוב באם הושג הריון, זאת משום שההריון מפריש כמויות של ההורמון hCG.

הצורך בתרופות משרות ביוץ גבר עם התפתחות ההפריה החוץ גופית, היות והשימוש בהן נועד להגדיל את מספר הביציות, שניתן לשאוב מהשחלות ומכאן את מספר העוברים ואת סיכויי ההצלחה.

הטיפול בתסמונת גרוי היתר היא שתיה מרובה. מתן נוזלים, איזון של מלחי וחלבוני הדם, מתן חומרים נוגדי קרישה. הוכח שגם לתרופות בולמות הורמון הפרולקטין (כמו דוסטינקס) יש השפעה ממתנת על התסמונית.

אבל יותר משוב מהטיפול בתסמונת הוא מניעתה: נית ן היום למנוע את רוב (אם לא כל) המקרים ובודאי הקשים. מניעה משמעותה זהוי המקרים שבהם יש סיכוי יתר להופעתה (שחלות פוליציסטיות). זיהוי של תגובה שעלולה להביא לתסמונת ובעיקר מספר רב במיוחד של זקיקים ו/או רמות גבוהות של ההורמון אסטרדיול המופרש מהזקיקים. כאשר מזהים תגובה שחלתית שעלולה להביא לגרוי יתר משמעותי, יש להפחית את מינון התרופות, לשקול אי החזרת עוברים והקפאתם.

חוקרים ישראלים (יעל גונן, יוסף   איצקוביץ  ושחר קול) הציעו לראשונה החלפה של הורמון ה-hCG בהורמון המכונה GnRH Analogue .  (בשם המסחרי: דקהפפטיל, סינרל, לופרון ועוד). מסתבר שכאשר עושים שינוי טיפולי זה, מספר הביציות שמושג ואיכותן אינה נגרעת (ויש הטוענים שהיא אפילו טובה יותר) אולם פעולת הגופיף הצהוב (ובמקרים של IVF-גופיפים צהובים רבים) ניפגעת ואחוז ההריונות נמוך בהרבה. ניתן להתקבר על קושי זה על ידי מתן תמיכה הרבה יותר נימרצת של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון או להקפיא את העוברים ולהחזירם במחזורים "טבעיים".

הריון מרובה עוברים

הטיפול בתרופות גורמות-ביוץ מביא, לעיתים קרובות, ליצירת מספר גדול יחסית של עוברים – יותר מכפי שרצוי להחזיר לרחם. כיום, ניתן להשאיר חלק מהעוברים הללו בהקפאה עד שיחליטו בני הזוג שרצונם בהריון נוסף, ואז- להפשיר את העוברים ולהחזירם לרחם. ההקפאה וההפשרה חוסכות מהאשה את שלבי גרימת הביוץ ושאיבת הביציות . הוכח, שאחוזי ההצלחה של ההריון עולים ככל שמחזירים יותר עוברים לרחם, מאידך, כאשר מוחזרים יותר מעובר אחד עלול להתקבל הריון מרובה עוברים (תאומים, שלישיות ואף יותר). הריון מרובה עוברים אינו רצוי, היות והרחם לא מיועד לשאת יותר מעובר אחד ולכן, בהריון מרובה עוברים, שכיחות לידות מוקדמות המביאות ללידת פגים. פגות הוא סבוך רציני, מצריך טיפול ממושך ביחידות לטיפול נצרץ פגים, ויש בה סכנה גדולה לפגיעות קשות בילודים, כולל נכות מתמדת ופרט נכות מוחית (שיתוק מוחי-CP). אמנם, ניתן לבצע הפחתת עוברים בהריון מרובה עוברים אך פעולה זו אינה נטולת סכנות בפני עצמה.

כדי למנוע את סכנות הפגות, קימת נטיה גוברת והולכת, בישראל ובכל העולם, להגביל את מספר העוברים המוחזרים לרחם. האיגוד לרפואת נשים ומיילדות, קבע בנייר עמדה, שבנשים מתחת לגיל 30 אין להחזיר יותר מעוהר אחד בשני הטיפולים הראשונים. גם בנשים מעל גיל 30 ועד גיל 35 מוטב להחזיר עובר אחד בשני הטיפולים הראשונים. משרד הבריאות אמץ הנחיות אלו וכיום, אסור למעשה להחזיר יותר משני עוברים לרחם. במקרים של כשלונות חוזרים, בהם מבקשת האישה או הזוג להחזיר שלושה עוברים, האישה ובן זוגה נדרשים לחתום על הסכמה מידעת הקובעת שסכנת הריון מרובה עוברים הוסברה על ידי הרופא שמבצע את ההחזרה, ובני הזוג מבקשים זאת למרות מודעותם את הסיכונים. היות ונשים רבות מגיעות להחזרה ללא בן הזוג, קבענו באסותא, שעל בן הזוג לחתום, מבעוד מועד, שהוא מיפה את בת זוגו להחליט בעבורו. ללא חתימה של האישה ובן זוגה, כנדרש, לא נוכל להחזיר יותר משני עוברים, גם כאשר, לכאורה, יש לכך הצדקה.

סבוכים נוספים של ההפריה החוץ גופית

יש להזכיר ולהסביר למטופלות גם סבוכים נוספים א"כ מאד נדירים כמו סבוכי ההרדמה הכללית. סבוכים שנובעים מדיקור השחלות שם שאיבת הביציות ובעיקר דימום תוך בטני וזיהום. זיהומים שכיחים יותר במקרים של ציסטות אנדומטריוזיס.

הפריה חוץ-גופית כאמצעי לאיבחון בעיית האי פוריות

מטרתה של ההפריה החוץ-גופית היא כמובן השגת ההריון המיוחל. עם זאת, התגובה לטיפול ההפרייה עשויה לעזור לנו לאבחן פגמים אפשריים, וכ, להציע פתרונות מתאימים, במידה ולא הושג הריון. ההפריה החוץ-גופית מאפשרת לגלות פגמים באיכות של הביצית או באיכות תאי הזרע, פגמים שלא ניתן לגלותם באבחון רגיל. גם במקרים בהם לא הושגה הפריה, אפילו של ביצית אחת, מומלץ להמשיך ולחזור על הטיפול. בידינו כיום אמצעים חדשניים ביותר, כמו המיקרומניפולציה, להשגת הפריות והריונות גם במקרים בהם הזרע לקוי ביותר ולא הושגו הפריות בטיפולים קודמים.