שאלות נפוצות

`איכות העובר` היא הסיכוי שלו להיקלט ברחם. היכולת שלנו לנבא את איכות העובר עדיין מוגבלת, ומתבססת בעיקר על התבוננות בעוברים בעזרת מיקרוסקופ. מספר מדדים משמשים להערכת איכות העובר: עוברים "טובים" הינם בעלי מספר תאים תואם לגילם (למשל- 4 תאים ביום השני, או 8 תאים ביום השלישי), בעלי אחוז נמוך של "שברים" (חלקיקים) בתוך התאים, וכן מבנה סימטרי ותאים בגודל שווה.

לאחרונה הוחל בשימוש בתרופות רקומביננטיות או סינתטיות, המיוצרות בשיטות של הנדסה גנטית, כמו גונל F ודומיו. תרופות אלו, שמיוצרות בשיטות מעבדה מתקדמות, טהורות כמעט לחלוטין. כיום, התרופות הללו נכללות בסל הבריאות, וניתנות ע"י כל קופות החולים. בחלק מהקופות, מחיר התרופות הללו זהה למחיר התרופה הותיקה מטודין HP מחקרים מורים כי יתכן שבעזרת התרופות החדשות ניתן לקבל בהפריה חוץ גופית ביציות באיכות טובה יותר ואולי גם להשיג שיעור הריונות גבוה יותר. במקביל- קיימות התרופות הותיקות, המופקות משתן, כגון: פרגונל ומטרודין HP ודומיהן. תרופות אלו נמצאות בשימוש כבר למעלה משלושים שנה, ובטיחותן ויעילותן מוכחות.

אנו ממליצים על טיפול תומך עם פרוגסטרון, בפתיליות,בטבליות ללידן (טבליות וגינליות) או בזריקות. אלה נועדו לתמוך ברירית הרחם ולהגביר את שיעור ההריונות. לעתים הטיפול כולל גם זריקות כוריגון בודדות (במינון של 2500 יחידות). זריקות הכוריגון אינן ניתנות כאשר קיימת תגובת-יתר שחלתית וחשש לתסמונת תגובת-יתר.

כידוע לא כל מחזור מסתיים בקליטת העוברים. במהלך החיפוש המתמשך אחר טיפולים שימנעו מהעוברים "ליפול" לאחר ההחזרה, עלה גם הרעיון של "דבק ביולוגי"- חומר שיצמיד את העוברים במקומם ברחם, רעיון שנשמע פשוט ומושך במיוחד. נעשו נסיונות להסתייע בחומר ביולוגי בשם פיברין, שמשמש בגוף כחלק ממנגנון קרישת הדם, על מנת "להדביק" את העוברים ברחם. לצערנו, הניסיונות לא עלו יפה. למרות שהתכשיר מצוי בידינו, אין כיום הוכחות משכנעות באשר ליעילותו והשימוש השגרתי "בדבק ביולוגי" אינו מקובל.

בעזרת קרן לייזר ניתן לייצר תחת מיקרוסקופ חור זעיר במעטפת הביצית, שעשוי לסייע לקליטת העובר ברחם. היתרון בשימוש בקרן לייזר הוא שאפשר לבצע מיקרומניפולציה ללא מגע ישיר בביצית או בעובר. היחידה להפרייה חוץ גופית באסותא היתה בין הראשונים בעולם ליישם פעולה זו, בעזרת מערכת לייזר יחודית שנשלטת בעזרת מחשב ומאפשרת רמות דיוק יחודיות. הפעולה נעשית גם עם חומר כימי שממיס את המעטפת השקופה של העובר, ולא נמצא יתרון ממשי לשימוש בלייזר.

הריונות של שלישייה או רביעייה נדירים גם בטיפולי הפריה חוץ-גופית. בישראל, עדין מרבית ההריונות מרובי העוברים הם כתוצאה מטיפולי פריון. הריונות עם שלישייה או יותר נמצאים בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, שעלולה לגזור מוות או נכות קשה על כל העוברים. על כן, מקובל על מרבית המומחים, כי קיימת הצדקה רפואית ומוסרית להפסיק את ההתפתחות של חלק מהעוברים העודפים. ביצוע ההפחתה פשוט, ודומה לדיקור מי שפיר. אנו מודעים לכך שההחלטה על ביצוע הפחתת עוברים אינה קלה, במיוחד עבור זוג שעבר טיפולי הפריה, גם מאחר וקיים סיכון של כ-5% של אובדן ההריון כולו בעקבות הפעולה.

ציטופלסמה הוא הנוזל המקיף את הגרעין בכל תא. הזרקת ציטופלסמה מביצית אחרת לתוך הביצית נועדה לשפר את החיוניות של הביצית, בדומה למתן עירוי דם. כדאי לציין, שרובו המכריע של החומר הגנטי נמצא בגרעין התא ולא בציטופלסמה, כך שבניגוד לתרומת ביציות רגילה לא מועבר כאן חומר גנטי. המטרה של כל הפעולה היא לשפר את חיוניות הביצית. פעולה זו, שמבוצעת מתחת למיקרוסקופ, עדיין אינה שגרתית, ואין כיום מספיק נתונים לגבי הצלחתה ועבור אלו מהנשים היא הכי מתאימה. ביצוע הפעולה מותנה בהשגת ביציות מתורמת ביום שאיבת הביציות של המטופלת, מקבלת התרומה, וכאמור, השגת ביציות לתרומה היום היא יקרת המציאות. הפעולה מוצעת במקרים חריגים, בהם איכות הביציות או העוברים המושגים גרועה במיוחד. לא נראה כיום כי הפעולה משפרת את איכות הביציות אצל נשים מבוגרות, מאחר ואצלן הבעיה היא דווקא הדרדרות באיכות החומר הגנטי- שלא מועבר בפעולה זו.

תגובת-יתר מתבטאת בריבוי זקיקים וברמת אסטרדיול גבוהות בדם.לאחר השאיבה, השחלות מפתחות ציסטות מרובות, נוזל עלול להצטבר בבטן ואפילו מסביב לריאות. במקרים חמורים מאד, ללא טיפול מתאים, נשקפת לעיתים נדירות ביותר סכנת חיים. בטיפול מתאים הסכנה קטנה. אם לאחר שאיבת הביציות (בפרט אם נשאבו יותר מ-20) מופיעות תופעות כגון נפיחות/תפיחות גדולה בבטן, בחילות, הקאות, שלשולים, קוצר נשימה – יש לפנות לרופא המטפל או לחדר מיון נשים בבית-החולים הקרוב.

להלן עיקר ההנחיות:

1. לפני השאיבה-על האישה להקפיד על צום ולהמנע מאכילה ומשתיה, במשך 6 שעות.
2. יש להביא לטיפול השאיבה 2 אמפולות כוריגון 5000 ובמידה וניתן לך מרשם גם טבליות אנטיביוטיקה.
3. כאשר המרחק ממקום המגורים אינו עולה על שעת נסיעה, רצוי לתת את הזרע בבית, בתנאים נוחים, ולהביא בכלי סטרילי לפני השאיבה.
4. יש לוודא לאחר השאיבה כי קיבלתם את כל ההנחיות להמשך הטיפול עד ההחזרה ולאחריה.
5. במקרה של החזרה בשיטת הלפרוסקופיה, יש לחזור למכון 5-7 ימים לאחר החזרת העוברים להוצאת תפרים.

התורמות תיבחרנה בקייב על-ידי הרופאים המטפלים שם ובהסכמת הרופאים האחראים בישראל. התורמות תהיינה נשים צעירות (בגיל פחות מ-35), עם היסטוריה משפחתית ואישית שאין בה מחלות גנטיות או מחלות זיהומיות. בסמוך למועד התרמת הביציות, תעבורנה הנשים בדיקות: בדיקה גופנית וגניקולוגית, בדיקות מעבדה בסיסיות וכן בדיקות לשלילת נשאות למחלות הבאות: H.I.V (איידס), הפטיטיס B ו-C, סיפיליס וגונוראה.

באמצעות בדיקת דם, ניתן לזהות בוודאות שאת בהריון 12 יום לאחר החזרת העוברים, כלומר עוד לפני המועד הצפוי של הוסת. לא סביר שתחושי בשלב כה מוקדם בסימנים כלשהם של הריון. אין טעם לבצע במועד מוקדם יותר בדיקת דם להריון, כיוון שזריקות הכוריגון שקיבלת עשויות להשפיע על התוצאה ולהטעות. דימום לדני שמופיע עוד לפני ביצוע הבדיקה אינו סימן מבשר טובות, אך בהחלט יתכן דימום לדני משמעותי גם בתחילת הריון תקין לחלוטין- כך שרצוי לבצע בדיקת הריום גם במקרה של דימום לדני.

החוק בישראל מתיר כיום תרומת ביציות אך ורק מנשים שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית ומסכימות לתרום חלק מביציותיהן. הנשים המתאימות כתורמות הן נשים צעירות יחסית, בריאות, ללא מחלות גנטיות ידועות וללא בעיית אי-פיריון שקשורה בטיב הביציות. מאחר והתרומה תלויה בנדיבות ליבן של הנשים, שבעצמן מצויות בעיצומן של תהליכי הפריה חוץ גופית, תרומת ביציות היא נדירה יחסית. בישראל מותרת אך ורק תרומה אנונימית. תרומת ביציות מקרובות משפחה או חברות אסורה. לאחרונה, נעשים ניסיונות לשנות את החוק כך שתותר תרומת ביציות ממתנדבות שאינן זקוקות בעצמן לטיפולי הפריה חוץ גופית, כפי שמקובל בארצות רבות, וכפי שמקובל בישראל ביחס לתרומת זרע. עם זאת, כיום לא ידוע אם ומתי יתקבל שינוי כזה בחוק.

התרמת ביציות מחו"ל באישור משרד הבריאות הישראלי

לאחרונה התיר משרד הבריאות להתרים ביציות בחו"ל. היחידה להפריה חוץ גופית באסותא נערכה לאפשרות חדשה זו, בתקווה שתפתח, בפני מאות נשים וזוגות הממתינים לתרומת ביציות, את הסיכוי להשיג ילד משלהם. היחידה להפריה חוץ גופית באסותא יצרה קשר עם יחידה להפריה חוץ גופית בקייב שבאוקראינה, יחידה מנוסה וותיקה, שנבדקה לאחרונה ע"י וועדה של משרד הבריאות הישראלי. הוועדה ביקרה במקום, בדקה את תנאי היחידה, שיטות העבודה הקלינית והמעבדתית ונתוני התורמות, ונתנה ליחידה באסותא את ההיתר להתרים ביציות בקייב. רופאים ומומחי מעבדה מאסותא לימדו את הצוות הרפואי והמעבדתי בקייב את שיטות הטיפול הנהוגות באסותא. בתקופה הראשונה (למשך כחצי שנה) ייסעו רופאים ומומחי מעבדה מאסותא לקייב, בכל פעם שיבוצעו התרמות ביציות עבור מטופלים מישראל. מומחים אלו יפקחו ישירות על כל טיפול רפואי וכל תהליך מעבדתי, במטרה להבטיח שהטיפול הרפואי על כל שלביו- ההפריה במעבדה, ההקפאה, כולל זיהוי מדויק וקפדני של הזרע והביציות, יעשו בצורה הקפדנית ביותר ולפי הסטנדרטים הרפואיים והמעבדתיים הנהוגים בישראל ועל פי הנחיות משרד הבריאות הישראלי.

לעיתים, החצוצרות נפוחות ומלאות נוזל (הידרוסאלפניגס). לאחרונה הצטברו עדויות כי זה עשוי לפגוע בסיכויי העובר להיקלט. זאת, כיוון שיש תוצרי דלקת הנשפכים לתוך חלל הרחם ופוגעים בעובר (שמנסה להשתרש ברירית הרחם). במקרה שטיפולי ההפרייה החוץ גופית נכשלו שוב ושוב, יש לבחון- בעזרת צילום רחם ובדיקות אולטרסאונד- האם החצוצרות תקינות. במידה ונמצא כי החצוצרות עלולות לפגוע בהשרשת העוברים, יש לשקול את התועלת האפשרית מהסרתן. ניתוח הסרת החצוצרה או שתי החצוצרות מבוצע באמצעות לפרוסקופיה- ניתוח שנערך בסיוע לפרוסקופ (טלסקופ דקיק) שמוחדר דרך חתך הטבור. ההחלמה מניתוח זה מהירה והשהייה בבית החולים קצרה ביותר.

כל טיפול נמשך בין 14ל-30 יום, מיום תחילת הווסת ועד לשאיבת הביציות. במהלך תקופה זו, תתבקש האישה להגיע למכון כמה פעמים. ביום שאיבת הביציות יתבקש הגבר להביא את הזרע למעבדה. לעיתים, יתבקש הגבר לתת שוב זרע, באותו יום או יום לאחר השאיבה, ולכן רצוי ששני בני הזוג יגיעו למכון. שניים או שלושה ימים לאחר שאיבת הביציות, יועברו העוברים לרחם האישה. כיום, עם כניסת שימוש בתכשיר צטרוטייד, קוצר מחזור הטיפול ל- 10-15 יום.

צטרוטייד הנה הראשונה מבין קבוצת תרופות, שנועדו למנוע ביוץ ספונטני לפני המועד שנקבע לשאיבת הביציות- בדומה לדקפפטיל או סופרפקט. יתרון הצטרוטייד בקיצור הטיפול בהשוואה לתוכניות הטיפול המקובלות עם הדקפפטל. הצטרוטייד פועלת באופן כמעט מיידי, מה שמאפשר להתחיל לתת אותה בסמוך למועד הביוץ המשוער במהלך מחזור הטיפול וכך לקצר את הטיפול. בנוסף, השימוש בצטרוטייד אינו מלווה בתופעות הלוואי הקשורות לדיכוי ממושך של הציר ההורמונלי, כגון גלי חום ושיבושים במשך המחזור הרגיל. עם זאת, התרופה עדיין חדשה וטרם הוכח שניתן לשפר את שיעורי ההצלחה בטיפול בעזרתה.

מחקרים מורים כי אין חשש בשמירת עוברים בהקפאה במשך שנים רבות. העוברים נשמרים בהקפאה כה עמוקה, שהשינויים בהם לאורך שנים הם מזעריים. לפי הוראות משרד הבריאות, מחויב המכון לשמור את העוברים בהקפאה במשך 5 שנים. לאחר תקופה זו, יוכלו בני הזוג לבחור להפשיר את העוברים ולהחזירם לאישה או להמשיך בשמירת העוברים בהקפאה. תרומת העוברים המוקפאים אסורה בישראל. לאחרונה, סיכמנו את הניסיון שהצטבר במכון, בהריונות שהושגו לאחר שהעוברים נשמרו לפחות שנתיים בהקפאה, ונמצא כי אין כל סכנה למהלך ההריון או לשלום העובר.

אחד התנאים הנדרשים לשם השרשת הביצית המופרית הינה בקיעה מהמעטפת שמקיפה אותה ונקראת "הקרום השקוף" (זונה פלוצידה). לעיתים, המעטפת קשיחה יחסית; התופעה שכיחה במיוחד בגיל מתקדם או במצב של כשלונות חוזרים בטיפול. אחת הדרכים לטפל בבעיה זו הינה "עזרה בהנצה" (Assisted Hatching) המתבצעת בעזרת מיקרומניפולציה, כלומר פעולה שנעשית במעבדה תחת מיקרוסקופ. בפעולה זו מבקיעים בעזרת חומר מיוחד חור במעטפת והדבר מסייע בידי הביצית המופרית להשתחרר מהמעטפת. יתרון נוסף הוא אפשרות להסיר, דרך החור שנוצר, שברים (חלקיקים זעירים) שנוצרו בתאי העובר הצעיר וכך ל"שפר" את איכות העוברים. קיימת גם טענה שבזכות החור שיצרנו במעטפת מושג קשר טוב יותר בין העובר הצעיר ורירית הרחם, דבר שמסייע להבטיח השרשה מוצלחת ברחם.

אנו מנחים את המטופלת לשכב כשעה במחלקה ולאחר מכן יום-יומיים בבית. אין צורך בשכיבה בנוסף לכך. ניתן לבצע פעילות שגרתית ולצאת מהבית, אך יש להמנע ממאמץ פיסי חריג.

לאחר שאיבת הביציות, מתנהל במעבדה מעקב אחר גורל כל ביצית ורישום מדוקדק וקפדני.יש לזכור שחלק מהביציות שנשאבו אינו בשל, וחלק נוסף אינו מופרה. מבין הביציות המופרות, חלק מוחזר לרחם ואילו הנותרות מוקפאות או שאינן נשמרות. רק עוברים מאיכות טובה מוקפאים. כתוצאה מכך, רק מיעוט ממחזורי הטיפול מניב עוברים מתאימים להקפאה. צוות המכון מעדכן באופן שגרתי את המטופלים לגבי הנעשה עם כל ביצית שנשאבת בכל מחזור. ברצוננו להדגיש שתרומת ביציות מתבצעת אך ורק מתוך רצונה המלא של האישה שממנה נשאבו הביציות ורק לאחר שחתמה על טופס הסכמה.

כן, אך זה נעשה רק במקרים נדירים. כיום, יש בידינו טכנולוגיה המאפשרת להסיר תא בודד מהעובר ולבצע בתא איבחון גנטי, המשקף במדויק את התכונות הגנטיות של העובר, כולל מין העובר. מדובר עדיין בשיטה מורכבת ביותר ויקרה מאד. קביעת מין העוברים שמוחזרים לרחם אינה מקובלת כיום, ומבוצעת אך ורק במקרים נדירים, של מחלה גנטית המופיעה דווקא בקרב בנים או בנות.

אין שום הוראות מיוחדות לשינוי בתזונה או לתרגילים מיוחדים אשר עשויים להגדיל את סיכויי הצלחת טיפול פוריות. יש לנהל אורח-חיים רגיל לחלוטין.

כמו בכל תרופה, תופעות הלוואי אפשריות. בטיפול בגורמי הביוץ (גונל F ודומיו) קיים סיכוי לגירוי-יתר שחלי, שיכול להתבטא בהופעה של ציסטות שחלתיות ולעתים בהצטברות נוזלים בחלל הבטן. תופעה זו קיימת בשיעור נמוך יחסית מכלל הטיפולים ומופיעה בעיקר במקרים בהם יש מספר רב של ביציות. במקרים אלו מבצעים מעקב יותר קפדני, עם ההנחיות המתאימות, בעיקר לשתייה מרובה (3-4 ליטרים מים ליום). תופעות הלוואי של האנלוגים ל-GnRH (למעט צטרוטייד) מתבטאות לעתים בדחייה של הופעת הדימום הווסתי במחזור אחד או שניים לאחר הטיפול, עקב דיכוי שחלתי, אבל התופעה חולפת. רצוי לשוחח עם הרופא המטפל על הנושא ולדווח על כל תופעת לוואי.

יש להימנע מיחסי מין רק 2-3 ימים לפני שאיבת הביציות, אלא אם קבלתם הוראות אחרות.

למיטב הידוע לנו כיום לא נמצא קשר ברור ומובהק בין טיפולי פוריות ובין סרטן השחלות או סרטן השד. רוב התרופות ההורמונליות שניתנות במסגרת טיפולי הריון משמשות כבר עשרות שנים לטיפול בבעיות אי פריון. מחקרים רבים שנערכו בישראל ובעולם, ואף בקרב המטופלות שלנו, לא מצאו עדות משכנעת לעליה בסיכון לסרטן בכלל ולסרטן השחלות בפרט. דיווחים בודדים שהציעו קשר אפשרי בין טיפולי אי פריון (לאוו דווקא טיפולי הפריה חוץ גופית) וסרטן, היו מבוססים על מקרים מועטים- כלומר, הם בעלי תוקף מוגבל. עם זאת, לנוכח העובדה שסרטן היא מחלה שכיחה בעיקר בגיל מבוגר, לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות להשפעה ארוכת טווח של טיפולים הורמונליים לגרימת ביוץ והרופאים ממשיכים לבחון נתונים בנושא זה.

בלסטוציט הוא עובר בן 5-6 ימים. כיום, מקובל לגדל את העוברים יומיים-שלושה במעבדה, ואז להחזירם לרחם. ניתן כיום לגדל את העוברים גם במשך 5-6 ימים, ולהשיבם לרחם כבלסטוציטים. למעשה זו אינה שיטה חדשה, אך בעת האחרונה שופרו מאד מצעי המזון בהם מגדלים את העוברים, כך שיותר עוברים מתפתחים לאורך זמן בתנאי מעבדה. היתרון בשיטה זו הוא שלעובר, המתפתח זמן ארוך יותר במעבדה, יש סיכוי טוב יותר להשתרש ברחם ולהתפתח לכדי הריון. חסרון השיטה הוא שחלק מהעוברים אינו מצליח לשרוד לאורך זמן במעבדה, וכך יתכן מצב בו לא יוותרו כלל עוברים להחזרה. השיטה מתאימה על כן בעיקר לנשים שיש להן הרבה עוברים. במקרים אלו מאפשרת השיטה לבחור את העוברים הטובים ביותר להחזרה. עם זאת, עבור חלק גדול מהנשים אין כל יתרון מוכח בהחזרה מאוחרת של בלסטוסיצטים. רופאי המכון יציעו לך לבחור בגידול עוברים ממושך במעבדה רק במידה שימצאו כי שיטה זו עשויה לשפר את הסיכוי שלך להשגת הריון.

בסקירה עולמית שנעשתה לאחרונה וכללה למעלה מ- 10,000 ילדי הפריה חוץ-גופית, העלתה כי אחוז הילדים שנולדו עם מומים מולדים,אינו עולה על האחוז המקובל בלידות טבעיות. דבר זה נכון עד כה גם לגבי ילדים שנולדו לאחר השימוש בטכנולוגיות החדשניות, כמו מיקרומניפולציה, או הקפאת עוברים. במקרים של ליקויים בתאי הזרע נמצא שיעור מעט יותר גבוה של פגמים כרומוזומלים בילודים בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה.

ניתן לחזור על הטיפול מדי חודשיים, ובמקרים מיוחדים מדי חודש, בסך-הכל 5-7 טיפולים בשנה.