פעילות גופנית מאומצת משפיעה באופן משמעותי על רווחת אישה העוברת טיפולי פוריות. הפעילות שומרת על תודעה נפשית רגועה בין ערכות לוח זמני הביוץ, ומונעת פרצי דיכאון. כשאישה מתקשה להיכנס להריון, חשוב שתשמור על שגרת יומה.
אם היא רצה עשרה קילומטרים ביום, הרופא ממליץ לה להפחית את הקצב, אך אם אישה אינה בכושר גופני טוב, עליה לבצע פעילות גופנית המתאימה לה, כגון רכיבה על אופניים, או לעבור לאימונים קלים יותר. אם אישה רק מתחילה בתהליך טיפולי הפוריות, ויש לה מחזורים חודשיים רגילים, אין כל סיבה לשנות את שגרת האימונים.
פעילות גופנית בטוחה
לעיתים פעילות גופנית מקשה על הכניסה להריון, ולכן יש לעקוב אחר השינויים בגוף, השפעת הפעילות הגופנית על המחזור החודשי ועל הצלחת טיפולי הפוריות, להתייעץ עם הרופא, ולשנות בהתאם את מינון התרגילים. ההנחיות לביצוע פעילות גופנית בטוחה כוללות:
פעילות גופנית לנשים בריאות – נשים במצב בריאותי טוב, יכולות להתאמן באופן מתון במשך חצי שעה ביום. פעילות גופנית מתונה פירושה שקצב הלב ברמה סבירה במהלך האימונים.
הליכה ושחייה – נחשבות כתרגילים מתאימים אותם ניתן להמשיך לאורך כל ההיריון.
פעילויות מסוכנות – יש להימנע מפעילויות גופניות העלולות לגרום לנפילה או קבלת מכה קשה על הבטן, כגון תרגילי התעמלות מורכבים, רכיבה על סוסים או ספורט מגע.
האופן בו פעילות גופנית משפיעה על הפוריות
חלק מהרופאים המומחים בהפרעות רבייה מציעים לנשים לבצע שעה וחצי של תרגילי כושר, במשך חמישה ימים בשבוע, על מנת להגביר את הסיכויים להרות, לשפר את הבריאות, לשמור על משקל תקין ולהפחית את המתח הנפשי, המפריע גם הוא להצלחת פוריות.
הפער בין ההנחיות לביצוע פעילות גופנית והשפעותיה על הצלחת טיפולי פוריות, מבוסס בעיקרו על ההנחה, הגורפת יותר, לפיה פעילות גופנית מפריעה לטיפולים. רופאים מבינים שמשקל מהווה גורם חשוב לפוריות, אך תפקיד הפעילות הגופנית להשפעה על הטיפולים, הוא תופעה חדשה ברפואה המערבית.
מחקר ראשוני מראה שאימונים שגרתיים עשויים לשפר בפועל את תפקוד הרבייה. מחקר שפורסם בכתב העת Obstetrics & Gynecology הגיעה למסקה כי נשים המתעמלות במשך חצי שעה או יותר ביום, נמצאות בסיכון לבעיות פוריות הנובעות מהפרעות ביוץ.
מצד שני, נתונים מדעיים מסוימים מראים שיותר מידי פעילות גופנית נמרצת מורידה פוריות. מחקר שנערך בשנת 2009 באוניברסיטת הרווארד, מצא שפעילות כושר משמעותית להגברת סיכויי האישה להרות, אך עדיין קשה למצוא תמימות דעים בין המדענים, והנתונים סותרים, כך שקשה לתת לנשים הנחיות נחרצות.
כשאישה מנסה להרות ללא הצלחה במשך שנה, היא מוגדרת עם בעיית פוריות, והרופא מעריך בעיות נפוצות לגילה, כגון מחזור חודשי סדיר ומצב הביוץ, כולל מצב הרחם והצינורות, ואיכות הזרע של בן זוגה. רק לאחר בדיקות אלו הוא שוקל אם עודף או מעט פעילות גופנית יכולים להועיל למצבה.
פעילות גופנית היא בדרך כלל המשתנה האחרון אותו בוחן הרופא, אלא אם כן המחזור שלה נעדר או שאינו סדיר. רופאים יודעים מעט מאוד כיום על השפעת הפעילות הגופנית על מצב הפריון, ובכל מקרה, כל אישה מגיבה באופן שונה לכל שיטת טיפול, אך מחקרים מתחילים לרמוז שהפעילות הגופנית חיונית יותר מכפי שרופאים יודעים.
המשקל האידיאלי להריון
המספרים על המשקל עשויים להיות מפתח נוסף המעיד על יכולת האישה להרות, ופעילות גופנית, כמובן, מסדירה את המשקל, אך רק אם אישה מפרשת באופן נכון, מציאותי ופרופורציונאלי את משקלה.
מחקר שנערך בשנת 2010 באוניברסיטת טקסס, עקב אחר נשים הסובלות מתת משקל ומעודף משקל. 16% מהנשים בגיל הפוריות בעלות המשקל התקין, לא העריכו נכונה את משקל גופן. תפיסה מוטעית כזו עלולה להשפיע על הרגלי הבריאות, מה שעלול להשפיע על הפוריות.
אישה אינה צריכה להיות במידה 36 כדי ללדת תינוק, אך משקל תקין ובריא אינו עוסק במשקל הנראה טוב על מסלול דוגמנות. משקל בריא פירושו משקל המאפשר לגוף לשאת הריון באופן תקין. שתי הקצוות הקיצוניות של מסות הגוף מפריעות לייצור הורמוני הביוץ.
