תרומת זרע היא מעשה נדיב חיובי המוביל להגשמת החלום של זוגות רבים שישמחו לקבל ילד משלהם. נשים זקוקות לתרומת זרע כשבן זוגן עקר, או כשבדיקת הזרע שלו מניבה תוצאות נמוכות ביותר כתוצאה מאזוספרמיה, תנועתיות ירודה, כשקיימת בעיה גנטית אשר עשויה לעבור בתורשה מהגבר, או כשאין להן בן זוג.
תרומת זרע מתקבלת מגבר בריא בגיל 18 עד ארבעים. כשגבר תורם זרע, הזרע מאוחסן בבנק הזרע, ועובר בדיקה ראשונית למניעת העברת מחלות.
האופן בו תרומת זרע עובדת
תרומת זרע משמשת להפריית ביצית בגוף. הזרע מועבר דרך צינור פלסטיק שחודר דרך צוואר הרחם ועובר לרחם. הטיפול מתרחש בזמן הביוץ על מנת להגביר את סיכויי ההיריון, והרופאים עשויים להמליץ על נטילת תרופת פוריות להגדלת מספר ייצור הביציות.
לחלופין, תרומת זרע ניתנת להפריית ביציות במעבדה, באמצעות הפריה חוץ גופית. בהליך זה, הביציות מוסרות בניתוח, ואז מופרות על ידי הזרע במעבדה. לאחר מכן הביצית מוצבת בחזרה ברחם, בתקווה שתגדל ותתפתח לעובר.
בדיקת הזרע במרפאת פוריות
מרפאת פוריות עומדת בתקנות מחמירות להבטחת תרומת הזרע ובדיקות שאינו מכיל זיהומים כגון כלמידיה, HIV, והפרעות גנטיות מסוימות. השימוש בתרומת הזרע מבוצעת לאחר תהליך נרחב וממושך, הכולל בדיקה גנטית, בדיקת היסטוריה אישית, רפואית ומשפחתית, בדיקת מחלות מין ובדיקת איכות הזרע. אם תרומת הזרע מתקבלת, צלוחית קפואה של הזרע נשמרת בבנק הזרע. עם תרומה אנונימית, בנקי זרע מציעים שירותים כגון ייעוץ להתאמת תורם וייעוץ גנטי.
תורם זרע ידוע הוא אדם שבני הזוג יודעים מיהו. הוא עובר בדיקה גופנית, בדיקת דם, בדיקת זרע, ובדיקות גנטיות המסייעות לקביעת ההתאמה. מומלץ ביותר אף לקבל ייעוץ פסיכולוגי טרם השימוש בתרומה על מנת לדון בכל הנושאים האפשריים המתעוררים לאחר הלידה.
שיעורי הצלחת תרומת זרע
תינוקות רבים נולדים מדי שנה בשיטה זו, ושיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר מדווחים בקרב נשים ללא בעיות פוריות, ובנות פחות מ-35, אחוזי הצלחה נמוכים יותר מדווחים במקרים בהם לאישה יש בעיות פוריות כגון בעיות ביוץ, אנדומטריוזיס, חצוצרות חסומות, או כשהיא מעל גיל 35.
שיעורי ההצלחה נעים בין שישים לשמונים אחוזים, אך השגת ההיריון עשויה להיות כרוכה במחזורים רבים. אחוזי הצלחת ההפריה עשויים לגבור עם שתי הזרעות בכל מחזור, ועיתוי נכון. אם לא מתרחש הריון לאחר מספר מחזורי טיפול, הרופא ימשיך לאבחן את האישה באמצעות לפרוסקופיה והיסטרוסקופיה, על מנת לוודא שלא קיימות הידבקויות או אנדומטריוזיס.
מבוצעת אף הערכה לאחר הביוץ, ביופסיה של רירית הרחם, ונבדקות רמות הפרוגסטרון בדם. בנוסף מבוצעות בדיקות הורמונאליות אחרות, כולל ניטור אולטרסאונד של פיתוח זקיקים. תרופות ביוץ מגרות כגון קלומיפן או גונדוטרופינים בזריקות עשויות להיקבע לאישה. פיקוח מעקב הדוק אחר ניטור הביוץ מסייע להגברת סיכויי ההצלחה בקרב חלק מהנשים.
