בשנת 1938, ג'ון רוק היה אחד הרופאים הבולטים בבוסטון, המתמחה במיילדות וגניקולוגיה. בוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. הוא התחיל לבצע טיפולי פוריות לנשים, ואחד התסכולים שלו, נבע מניסיונות סיוע לנשים שלא הצליחו להרות בשל חצוצרות פגומות או חסומות.
שיעורי הצלחתו בטיפולי שחזור חצוצרות עמד על שבעה אחוזים, ולא היה אז אף רופא אחר שהגיע לסיכויי הצלחה טובים יותר. בשנת 1930, הוא שמע על ניסויי הפריה מוצלחים שבוצעו בארנבות, וראה בכך הזדמנות לפתור את הבעיה. הוא האמין שאם הפריה חוץ גופית (IVF), ניתנת לביצוע על נשים, ניתן יהיה לעקוף את החצוצרות, והתחיל לעבוד על ניסיונות בתחום זה על מנת לבדוק את היתכנות התהליך.
ניסויי מעבדה
מרים מנקין, טכנאית במעבדתו של רוק, הייתה שותפה לניסיונות ההפריה החוץ גופית. היא מצאה ביציות מיקרוסקופיות בשחלות שהוסרו באמצעות ניתוח מנשים שעברו כריתת רחם, הניחה את הביציות בתמיסה, תרבתה אותם, הוסיפה זרע לביציות בצלוחית פטרי, וניסתה להשיג הפריה. היא עבדה על התהליך במשך קרוב לשש שנים, וניסתה לדשן 138 ביציות מתוך שמונה מאות הביציות שנאספו, אך התהליך לא צלח, והיא נכנסה לשגרה מתסכלת.
בפברואר 1944, רוק ומנקין חוו פריצת דרך. הם ערבבו את הזרע בצלוחית פטרי עם הביצית למשך פרק זמן ארוך מהרגיל, ולתדהמתם, הביצית הופרתה בהצלחה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ביוץ התרחש מחוץ לגוף. הם שבו על הניסוי בהצלחה שלוש פעמים, וצילמו את הביציות המופרות. כשהם פרסמו את הממצאים, הם עוררו שערורייה מיידית.
מאז התקדם באופן משמעותי תהליך ההפריה החוץ גופית וטיפול זה נחשב כיום כמעט לבחירה הראשונה אותה מבקשים כמעט כל בני זוג החווים בעיות פוריות.
יום שאיבת הביציות
כמות גדולה של ביציות נשאבת מהאישה, ומועברת לטיפול בתנאי מעבדה. הגבר מתבקש לספק דגימת זרע טרייה זמן קצר לפני או לאחר שאיבת הביציות. הזרעת הביציות, בתהליך רגיל של הפריה חוץ גופית או באמצעות הזרקה, מתבצע כארבע עד שש שעות לאחר שאיבת הביציות.
בהליך IVF רגיל, הביציות נחשפות לנוזל הזרע, מעורבבות בצלוחית, ומושרות למשך לילה. אם הטיפול דורש הזרקה בתהליך ICSI, הביציות הבשלות בלבד מוזרקות עם זרע שטוף. ביציות שאינן בשלות עדיין, אינן מתאימות להפריה ראויה.
יום ההפריה
תהליך ההפריה מתרחש לאחר לילה בו הביציות והזרע מושרים, בשיטת IVF או בשיטת ICSI. הביציות נבדקות בבוקר, ואם תהליך הפריה מאושר מבחינת התאמת איכות הביציות והזרע, ניתן לבצע את ההפריה.
אם מתגלה פגם בשלב זה, לא ניתן יהיה לבצע את ההפריה, שכן היא לא תיתפס. לעיתים, בשני המקרים הביצית מופרית, אך מסווגת כ"הפריה באופן חריג". כלומר, תהליך ההפריה לא התקדם בתוך הביצית. רק הביציות המציגות הפריה רגילה, גדלות בתנאי מעבדה ליצירת עוברים. בשלב זה הרופא מיידע את המטופלת לגבי תוצאות ההפריה.
צמיחה עוברית מוקדמת. ביום השני לתהליך ההפריה, הרופא מצפה לתחילת גדילת העוברים, וחלוקתם לשניים עד ארבעה תאים. אבן הדרך החשובה ביום השני היא שהעוברים יתקדמו משלב הביצית ויופרו עם שני תאים או יותר. אם המספר הכולל של העוברים הוא שניים, שלושה או ארבעה, הרופא מעדכן את המטופלת לגבי ביצוע תהליך העברת העוברים ביום השלישי.
גידול העוברים
אם שלב צמיחת העוברים עבר כראוי, ניתן לבצע את ההפריה כמעט בביטחון. כלומר, בשלב זה ניתן לבחור את העוברים באיכות הטובה ביותר, אין צורך לשמור אותם בתנאי מעבדה למשך יומיים נוספים, וניתן לבצע את הטיפול בביטחון.
הרופא צופה שמרביתם יחלקו שישה עד שמונה תאים ביום השלישי להשרייתם במעבדה, למרות שלעיתים התהליך מעט איטי יותר. אך כל עוד העוברים בממוצע איכותי טוב משלב הגדילה ביום השני, אין מקום לדאגה.
שלב ההשתלה
העוברים מתקדמים לשלב ההשתלה מאוחר יותר ביום סיום גדילתם, אך עוברים מגוון רב של שלבי פיתוח. בשלב זה הם מתחילים להתחבר יחד ויוצרים כדור שבו התאים הבודדים אינם גלויים. יש להבין כי בשלב זה ניתן לאבד עד מחצית מהעוברים באיכות הטובה, בשל שינויים רבים המתרחשים בהם בשלב זה של ההתפתחות.
העוברים "החזקים" ביותר בלבד מתקדמים לשלב ההשתלה, אליו מגיעים כארבעים עד חמישים אחוזים בלבד מהעוברים באיכות טובה. מתוכם, העוברים באיכות הטובה ביותר נבחרים להעברה אל המטופלת.