הפלות המתרחשות כתוצאה מבעיות פוריות, נראות בלתי מציאותיות לאחרים, אך הן קשות מנשוא לנשים המתמודדות עם האובדן. אין טקסי שחרור. אין טקסי הלוויה. אין לבוש אבל. זוגות העוברים טיפולי פוריות מורכבים, המסתיימים בחוויית אובדן היריון, מתמודדים עם סוג אחר של אבל.
זהו המוות של תכניות, חלומות, תקוות, ורצונות. אלו הן רמות מרובות של אובדן, וכשמדובר בהפלות חוזרות, תחושות אובדן אלו נחוות שוב ושוב.
הפלות חוזרות מוגדרות על ידי האגודה האמריקנית לרפואת פוריות, נכון לשנת 2005, כהפלה של שניים או שלושה הריונות רצופים, בשליש הראשון או השני, או מוקדם מכך. 25% מכלל ההריונות בקרב נשים העוברות טיפולי פוריות מסתיימים בהפלה, פחות מחמישה אחוזים מהנשים חוות שתי הפלות רצופות, ואחוז אחד מהנשים חוות שלוש הפלות או יותר. אך ההורים החווים אבדנים אלו חשים כאילו מדובר באובדן גורף של מאת האחוזים מחייהם.
ההתמודדות עם הצפת תחושות מכריעות
בנוסף להתמודדויות הנפשיות עם ההפלות, הנשים, ולעיתים אף בני זוגן, מתמודדים עם טיפולים פולשניים, אינסוף בדיקות, ומחזורי תרופות. בעוד שהטיפולים הפיזיים משמעותיים להצלחת השגת ההיריון, ההתמודדות עם הלחצים הנלווים, חיונית לאין ערוך להשגת הריון בריא ושמירה עליו.
בני זוג המתמודדים עם הליכים מרובים של טיפולי פוריות, רק כדי לעמוד מול המציאות האיומה של הפלות חוזרות, חווים תחושות תשישות, עצבות מכרעת, פחד, ייאוש, אשמה וצער. הם חשים חסרי תקווה וחסרי אונים, כאילו גופם יצא מכלל שליטה.
הכעס נוכח ומבעבע, והם נוטים להשתמש במושגים כגון "כישלון אישי". עמיתים לעבודה, חברים, בני משפחה ומכרים רבים סביבם, נכנסים להריונות או בדיוק ילדו תינוקות, כבר בפעם השנייה או השלישית, וזוגות אלו מתמודדים אף עם תחושות קנאה, המשולבות בתחושות אשמה על רגשות אלו.
התמודדות עם השלכות טיפולי הפוריות על הזוגיות
לעיתים מתעוררות בעיות אף בזוגיות עצמה, כשאישה חווה פחד עמוק מפני האפשרות שיתכן שלעולם לא תוכל להביא ילד לעולם, מה שמוביל להתעוררות וויכוחים ומריבות תכופים, המציבים לחץ נוסף על נישואין שכבר פגיעים.
במצב זה, הם זקוקים לתמיכה יותר מאשר אי פעם. הם זקוקים לסביבה שאינה שיפוטית, כגון טיפול פסיכולוגי או קבוצת תמיכה, בה יוכלו לבכות, למצוא אוזן קשבת, ולקבל תמיכה נפשית מקצועית, היות והם מרגישים כמו "תקליט שבור" כשהם מדווחים על החדשות הרעות פעם אחר פעם לבני המשפחה והחברים, הם מתחילים להתרחק מהסביבה, מה שגורם להם לחוות בידוד ובדידות רגשית עמוקה ומכרעת.
נשים רבות חוות רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה לאחר הפלות מרובות, במיוחד כשבעיות הפוריות מתרחשות ללא כל סיבה נראית לעין, ולא כתוצאה ממצב רפואי או גנטי אותו ניתן להסביר. הן סבורות שאם אין סיבה מדעית, זה כנראה משהו איום ונורא שהן עשו.
החברה של היום מלמדת ש"אלוהים מעניש" אנשים רעים, וכשהמדע, שנראה שיש לו סיבה והסבר כמעט לכל דבר, אינו מצליח להסביר את בעיות הפוריות שלהן, הן מאמינות שהאשמה נעוצה בהן בלבד.
במסגרת טיפול פסיכולוגי, נשים אלו, ובני זוגן, מקבלים את ההזדמנות להתאבל על האבדנים המתרחשים שוב ושוב, ושוב ושוב. הם אינם צריכים למזער את כאבם או להסתירו, ואף מקבלים את הכלים הדרושים להתמודד עם המצב מתוך נקודת ביטחון, השלמה, והשגת הכוחות הנפשיים הדרושים להמשיך ולהתמודד עם טיפולי הפוריות.
השפעת אבל שאינו מטופל
כשתחושות אבל אינן מטופלות, הן נוטות לצבור נזקים מצטברים, הנובעים מהשפעות מצבים נפשיים שאינם פתורים, ותחושות כאב שלא זכו לביטוי וטיפול הולם. במסגרת הטיפול, בני הזוג מקבלים הזדמנות לעבד את רגשות הריקנות, העצב, הכעס והאשמה.
במסגרת הטיפול, הם מקבלים את הכלים המסייעים להם להתבונן על הריון עתידי כעל שיטה עיקרית לפתרון הצער. הם מתמודדים עם החרדות הגבוהות הסובבות את האפשרות לאבד תינוק נוסף באמצעות הפלה, ומסוגלים לשוב לחיי עבודה, חברה ומשפחה.
הטיפול הפסיכולוגי, המשולב עם השתתפות בקבוצות תמיכה של הורים שחוו אבדנים זהים, הם הליכים יקרי ערך להתאוששות ולהתמודדות הרגשית עם השלכות ההפלות, וחיוניים להצלחת טיפולי הפוריות. הפסיכולוג, או מנחה קבוצת התמיכה, מצייד אותם בשיטות להתמודדות כך שהם מקבלים את הכוחות המחודשים להתמודד עם הטיפולים המרובים מתוך מצב נפשי יציב, רגוע, בטוח.
