הפריה חוץ גופית (IVF) היא תהליך מלאכותי הכרוך בהפריית ביצית מחוץ לגוף, בצלוחית מעבדה, ולאחר מכן השתלתה ברחם.
בהריון רגיל, זרע גברי חודר לביצית ומפרה אותה בגוף לאחר הביוץ, כשהביצית בשלה ושוחררה מהשחלות. הביצית המופרית מתחברת לדופן הרחם ומתחילה לפתח עובר. תופעה זו ידוע בשם תפיסה טבעית.
אך חלק מהנשים אינן מסוגלות להיכנס להריון באמצעות תפיסה טבעית או ללא סיוע, וזקוקות לטיפולי פוריות על מנת להרות. השימוש ב-IVF התחיל מסוף שנות השבעים. ביולי 1978 נולד תינוק המבחנה הראשון. רופא בשם רוברט אדוארדס, נחשב לחלוץ התהליך, ובשנת 2010 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לפיתוח הפריה חוץ גופית.
ביולי 2013 נולד התינוק השני בהליך זה, ורופאים התחילו לנקוט בשיטת רצפי DNA, כשיטה חדשה של הקרנת עוברים המשפרת את שיעורי הצלחת ההפריה החוץ גופית ומפחיתה באופן משמעותי את עלות הטיפול. שיטת רצפי DNA משתמשת בהקרנת העוברים הנוצרים על ידי הפריה חוץ גופית, לזיהוי הסיכוי הטוב ביותר להצלחת ההיריון.
הליך IVF
ההליכים עשויים להשתנות בהתאם למרפאת הפוריות, אך בדרך כלל כוללים את השלבים הבאים:
דיכוי המחזור החודשי הטבעי – נשים מקבלות תרופה באמצעות זריקה יומית, במשך כמספר שבועות, לדיכוי המחזור הטבעי שלהן.
ספירת ביוץ – תרופות פריון המכילות FSH, הורמון הפריון המגרה זקיק, ניתנות לאישה. FSH גורם לשחלות לייצר ביציות יותר מהרגיל., סריקת אולטרסאונד וגינאלית מפקחת על התהליך בשחלות.
שחזור הביציות
הביציות נאספות בהליך כירורגי קטן המכונה "שאיפת זקיקים". מחט דקה ביותר מוחדרת דרך הנרתיק לשחלה. המחט, המחוברת למכשיר שאיבה, שואבת את הביציות. תהליך זה שב על עצמו לכל שחלה.
חוקרים באוניברסיטת ברמינגהם באנגליה, פרסמו מאמר בכתב העת Human, לפיו רופאים צריכים לאסוף כ-15 ביציות מהשחלות במחזור אחד, על מנת להשיג את הסיכוי הגבוה ביותר ללידה לאחר הפריה חוץ גופית.
הזרעה והפריה
הביציות הנאספות ממוקמות בשילוב עם הזרע ועוברות לתא מבוקר. לאחר מספר שעות, הזרע חודר לביצית. יחד עם זאת, לעיתים הזרע מוזרק ישירות לביצית, בתהליך הידוע כהזרקת זרע (ICI). זרע קפוא טוב כמו זרע טרי. חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, דיווחו לכתב העת PloS כי זרע קפוא להחזרה באמצעות ביופסיה של האשך, יעיל כמו זרע טרי להשגת הריון IVF מוצלח.
הביצית המופרית מחולקת והופכת להיות עובר. בשלב זה מספר מרכזי פוריות מציעים אבחון גנטי טרום השרשה (PGD), אשר מקרין על העובר לזיהוי הפרעות גנטיות. אך שיטה זו שנויה במחלוקת ולא תמיד מבוצעת. אחד או שניים מהעוברים הטובים ביותר נבחרים להעברה. האישה מקבלת פרוגסטרון או hCG כוריוני, כדי לסייע לרירית הרחם לקבל את העובר.
החזרת העוברים – לעיתים יותר מעובר אחד מוצב ברחם. חשוב שהרופא ובני הזוג המבקשים להביא ילד לעולם ידונו לגבי כמות העוברים אותם יש להעביר. באופן כללי, רופאים צריכים להעביר יותר עוברים, אם לא קיימים עוברים אידיאליים זמינים. ההעברה מבוצעת באמצעות צינורית קטנה, העוברת דרך הנרתיק אל הרחם, ליצירת העובר. כשהעובר נדבק ברירית, הצמיחה ברחם מתחילה.
