אשכים טמירים (מילדות) עלולים לגרום לאי פיריון בגבר

ישנן כמה וכמה סיבות שיכולות לגרום לאי פיריון בקרב גברים. למשל היבטים הורמונליים, מיעוט של תאי זרע, חסימה שמונעת שחרור  תאי זרע אל נוזל הזרע.

גם מצב שבו מתקיים בגיל צעיר אשך טמיר (ולעיתים נדירות יותר, שני אשכים טמירים) עשוי להביא לבעיות פוריות עד חוסר יכולת מוחלט להביא ילדים לעולם.

כיצד אשכים טמירים גורמים לאי פריון בגברים? מה ניתן לעשות על מנת להקטין את היקף הבעיה וחומרתה?

בית החרושת לייצור זרע

האשכים מהווים חלק מרכזי ממערכת המין והרבייה של הגברים. האשכים הינם למעשה בית החרושת שבו מיוצרים תאי הזרע וזאת לצד פעילות הורמונלית. באופן נורמלי, נמצאים האשכים מחוץ לחלל הגוף המרכזי (הבטן) וזאת מכיוון שיש צורך בטמפרטורה נמוכה יותר מזו השוררת בגוף.

בשק האשכים, בו מצויים באופן טבעי האשכים (למעט במצבים של אשכים טמירים), שוררת טמפרטורה מעט נמוכה יותר מזו שניתן למדוד ביתר חלקי הגוף. ההבדל, הלא גדול לכאורה, חשוב ביותר מבחינת השמירה על הפוריות. בטמפרטורה זו, של כ-34.5 מעלות לערך, מתקיים ייצור זרע אופטימלי. בטמפרטורה גבוהה יותר, איכות תאי הזרע שמיוצרים באשכים יורדת וגם מספרם עלול לצנוח באופן דרמטי.

מתי זה קורה

כדי להבין מתי נוצר מצב של טמירות האשכים בקרב יילודים וילדים קטנים (או מבוגרים שלא טופלו) יש לחזור אל תקופת ההיריון. במהלך ההיריון עובר העובר שלבים שונים, שבהם מבשילים אברי הגוף עד לרגע שבו העובר מוכן לצאת לאוויר העולם. בתהליך הגדילה של העובר, כאשר האשכים נוצרים, הם עדיין לא נמצאים בשק האשכים.

במשך מספר חודשים הם מצויים בחלל הבטן ורק לקראת מועד הלידה המתקרב, כחודש או חודשיים לפני הלידה, הם נודדים מטה למקומם הטבעי. כאשר האשכים נותרים בבטן, אינם יורדים משם אל האשכים, מתקיימת טמירות האשך. חשוב לעקוב אחר מצב זה, שכן אם המצב נותר בעינו וגם לא מטופל – יש בכך סיכונים לרבות פגיעה בפוריות.

פתרון הורמונלי או כירורגי

לא ברור לחלוטין מדוע בקרב כשניים שלושה אחוזים מהיילודים מתקיים אשך טמיר. ככל הנראה, מדובר במצב של חוסר בשלות של המערכת המינית באופן המקובל ביילודים. ידוע שככל שמשקל התינוק נמוך יותר בעת הלידה או כאשר מדובר בפג שנולד טרם זמנו, גדל מאוד הסיכוי להיוולד עם אשך טמיר אחד לפחות. סברה מקובלת גורסת שסיבות גנטיות או אף התנהגותיות של האם יכולים להיות משמעותיים, כך למשל צריכת אלכוהול, עישון.

עוד ידוע כי לא בכל מצב שבו נולד תינוק עם אשכים טמירים נחוצה התערבות רפואית, כגון ניתוח. במהלך חודשי החיים הראשונים ממשיכה מערכת הרבייה להתפתח וכך גם המערכת ההורמונלית והאשכים. כך, בקרב מרבית התינוקות שנולדו עם אשך טמיר העניין נפתר באופן טבעי והאשך מגיע לשק האשכים ללא עזרה. יש וטיפול הורמונלי יכול לסייע בכך, אך אם גם מתן הורמונים בזריקות לא עוזר, הפתרון המקובל הוא ניתוחי.

למנוע מצבי סיכון

בגיל צעיר, מלידה ועד הילדות המוקדמת, ממשיכים האשכים להתפתח באופן הנחשב לחיוני ואשר ישפיע על קיום הורמוני המין והפוריות הטבעית אצל המבוגר. אי לכך, אם טמירות האשך עדיין קיימת בגיל שנה ויותר ולא מטופלת, נוצרים כמה מצבי סיכון.

מומלץ לקבל טיפול בגיל מוקדם יחסית, אך לא יאוחר מגיל הבגרות המינית. לצד סיכון מוגבר לסרטן גדל הסיכון לבקע וכן למצב הנקרא תסביב ואשר עשוי להביא לאובדן האשך בשל נמק. גם אם האשך לכאורה לא נפגע, הרי שעשויה להיפגע בהמשך היכולת לייצר זרע בכמות ובאיכות מקובלים – ומכאן אי הפריון. טיפול בגיל צעיר יוכל למנוע זאת.